מריה קונג - open source

ההתלבטות שלי איך לנסח את דעתי לגבי מופע המחול של מריה קונג, עברה איכשהו דרך מחשבות על כסף, על תקציבי התרבות בארץ, ועל מה שנעשה איתם. את להקת מריה קונג אני מכירה מרגע היווסדה, הם פועלים משנת 2009, הרקדנים הם יוצאי להקת בת שבע, והיתה להם הזדמנות גדולה לקבל מימון ממקור פרטי להקמת הלהקה, תקציב שעורר קינאה רבה בקרב כל מי שעוסק בתחום, ביצירה והפקת מחול בארץ. האפשרות ליצור בשקט תעשייתי, בלי להיות עבדים להתנהלות מתסכלת מול משרד התרבות, היא חלום של כל יוצר ומפיק.

ואז נשאלת השאלה, עכשיו שיש תקציב האם האמנות יוצאת נשכרת, האם רמתה של היצירה משתפרת, האם כסף מייצר לנו אמנות טובה.

צפיתי בעבודה הראשונה של הלהקה, ואני זוכרת שהיא היתה בוסרית מאוד בעיני, אבל אני זוכרת עדיין את התלבושות ואת השפה הגרפית של הפירסומים. בשיחות שקיימנו אחר כך, אמרנו שצריך לתת להם עוד הזדמנות. ואז הגעתי לראות את המופע הזה, שנוצר בשיתוף עם המדיטק (קשרים טובים יש להם שם), והיו לי ציפיות לא נמוכות.

אם לסכם בקיצור לא נהניתי, אם להרחיב ממש לא נהניתי. לא מהשפה, לא מסיפור המעשה, לא מהמוסיקה ולא מהמחול עצמו. לא רק זה שלא נהניתי אלא גם כעסתי, ממש. בעיקר מהיומרה והילדותיות, כשרקדן מסמן על הבמה תנועה של סיבוב מפתח בגבו של הרקדן, כדי שנבין שהוא מפעיל אותו, בעיני זה עלבון לצופה. זה לא מופע סיום של מתנ"ס, זו להקת מחול מכובדת, כנראה, שמופיעה ברחבי העולם.

לא הבנתי את הסיפור, וזה גם לא חשוב בעיני, אבל אם התעקשו לספר לי סיפור בדף המלווה, והוא נראה כמו ניסיון נואש להיאחז בזה. זו בעיני תעודת עניות ליוצרים.

ואז בהמשך לדיון על כסף ותרבות עלתה השאלה ומה אם היית יודעת שחברי הלהקה מקבצים שקל לשקל, בכובעים בפינות הרחוב, האם גם אז היית שופטת את היצירה באותה צורה? התלבטתי די הרבה, ואני חושבת שכן, גם אם נוציא מהחשבון את אלמנט הכסף, עדיין איכות המופע היתה בעייתית בעיני.

מריה קונג, open source, צילום: נילי ממן

ועוד שתי הערות קטנות ומתחשבנות לסיכום (הכל כאן חשבונאי בלאו הכי), כשמספרים לנו שזה אירוע לבלוגרים ושנביא מצלמות כדי שנוכל לצלם, כדאי מאוד לתאם את זה עם ההפקה.

השורה הראשונה היתה נטושה, כי לא רואים ממנה טוב את הבמה, ובכן מסתבר שגם מהשורה הראשונה אי אפשר לראות את הרקדנים כשהם שוכבים על הבמה בקטע כזה או אחר.