מכירים את זה שאתם מדמיינים משהו, וכשהוא קורה במציאות אתם מגלים שזה בדיוק מה שדמיינתם? כמובן להבדיל מהמקרים בהם דמיינתם משהו והמציאות חירבה אותו לגמרי. אז אני כבר שנים רבות מדמיינת כמה כייף זה יהיה לשחות, לא שלא שחיתי אף פעם, אני שוחה באירועים כאלו ואחרים, אבל המחשבות על השחיה ייחסו לה, בראשי, כוחות תרפוייטים, ראיתי איך זה שוטף ממני את הצער ואת המועקות, איך הגוף שלי הופך לקליל, ובכלל כמה נעים כל זה יכול להיות.
אז אחרי שדברתי על זה עם לא מעט אנשים, חברה אחת בחרה לעשות מעשה, היא הודיעה לי שהיא החליטה לקנות לי במתנה מנוי לבריכה. כך בפשטות, קבלתי את המתנה הכי יקרה והכי מהממת אי פעם.
אני שוחה כבר חודשיים וחצי, בדרך כלל שלוש פעמים בשבוע, וזה מרתק ומרגש וגורם לי הנאה, בכל פעם מחדש.
וההבדלים או ההתפתחויות מפעם ומשבוע לשבוע משמחים אותי כל כך הרבה. אני שוחה בבריכה של האוניברסיטה, באותה בריכה ממש שחיתי לפני עשר שנים, והנה הבדל אחד משמעותי, במיתחם קיימות שלוש בריכות, שתיים מקורות ואחת פתוחה, אולימפית. אז, לפני עשר שנים, לא העזתי אפילו להסתכל על הבריכה הפתוחה, היא היתה הארץ המובטחת, לגמרי לא עבורי. אני הייתי שמנה מדי ושחיינית גרועה מדי, לכן לא העזתי להיכנס אליה. והנה עברו להם עשר שנים, אני עדיין אותה שמנה ואותה שחיינית גרועה, אבל בפתוחה אפשר להשתזף! תזכירו לי מה זו בריכה מקורה?
ועם כמה שאני נהנית ואני כל כך נהנית, בכל פעם זו סאגה שלמה. אני צריכה לנסוע לרמת אביב באוטובוס, ללכת עד מרכז הספורט, ללבוש בגד ים, ללכת לבריכה, להיכנס למים שהתחילו להיות נורא קרים איפשהו בספטמבר ולשחות. אז מתחיל הדיאלוג עם העצמי המתעצלן: טוב, אז היום רק תשכשכי בבריכה, את אמורה גם סתם להנות מזה/ טוב, אז היום אשחה רק שתי בריכות (כל בריכה 50 מ')/ טוב, היום אשחה רק ארבע בריכות/ היום אשחה רק עשר (מדובר באותו יום, כן?)/ אהה, אני יכולה כבר לעשות 14 בריכות/ 16 בריכות / 20 (!!!!) בריכות.
 |
| הבריכה נחה אחרי שנילי שחתה בה קילומטר שלם |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה