nili maman photography

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

ערגליות

צילמה: אודליה ממן, הגישו: מתאים לי


ההיסטוריה שיש לי עם חברת מתאים-לי ארוכה ורבת שנים. אני שמנה מאז וכנראה לתמיד, וככזו לא היה מנוס מלהיכנס לחנויות הרשת, לפחות אחת לעונה, אבל אז לפני כמה שנים החלטתי שאני לא מעוניינת בזה יותר. האכזבה החוזרת ונשנית מהקולקציות המיושנות, ריבוי האפליקציות, הנצנצים והפרנז'ים, תמיד ללא קשר לצו האופנה, יחד עם המחירים הגבוהים מדי, ללא יחס הולם לתמורה הניתנת, גרמו לי להדיר את רגלי מחנויות הרשת.
איפשהו בין לבין, בשנת 2004 , יזמנו פגישה עם בעלי הרשת אבי מלכה, בפגישה נכחו כמה נציגות מפורום אופנה מלאה ופורום שמנות ויפות בתפוז. בפגישה שטחנו בפניו את טענותינו, והקשבנו לדבריו. לא אחזור על זה, בחיי, הזמן עומד מלכת מול מתאים-לי. הפגישה העלתה חרס והזמנה לתצוגת אופנה שנערכה באומן 17 בתל-אביב, זה בערך הפרט היחיד שאני זוכרת ממנה, והוגש בה סושי.
כל ההיסטוריה העמוסה הזאת באה איתי לפרזנטציה שנערכה בחנות הרשת בקניון רמת-אביב. מצד אחד הרבה מאוד רגשות טעונים, ומאידך ציפיות ותקוות אמיתיות לראות מגמה חדשה אופנתית, מושכת, מעניינת.
אפשר לסכם ולומר שהתקוות התבדו. הקולקציה היתה שמרנית ולא מעניינת, ובעיקר מבוגרת ברובה ומאוד מאוד לא אופנתית. אם היתה עליונית חמודה בהדפס ג'ירפה-נמר-זברה בצבעי שחור-לבן, התגלה בגב שלה הדפס אותיות כסף שמבטיח סקס אהבה ורוקנרול, אוי ואבוי. 
את ההוכחה האמיתית לעגמומיות הקולקציה סיפקה המעצבת הראשית בעצמה, שסיפרה שהיא רואה בחורות צעירות בנות 22-23 נכנסות לחנות הרשת, מה aנשמע באוזני כמו שכנוע פנימי עמוק שהנה הצלחנו לפרוץ את המחסום הנשגב, שכחתי לשאול אותה אם הבנות הצעירות ההן היו שמנות.
אפשר היה לדלות פריט מעניין או חביב פה ושם, אבל כשהגעתי למבחן האמיתי, של המדידות, ובקשתי מהמוכרות, הסטייליסיטיות הרבות שהסתובבו בחנות לא שעו לתחינותי, בואו תרכיבו לי אאוטפיט מוצלח, תא ההלבשה התמלא בפריטים שחורים, שכל כך זרים לי, זה צבע שאני קונה אחת לעשור, כי גיליתי שלמרות שאני שמנה הוא לא מתאים לי. מתאים לי לעומת זה, אלופים בלעשות בו שימוש.
נשים שמנות ניחנו בחיבה עמוקה לפירות ופחות לירקות, לכן מבני הגוף השונים קיבלו שמות כמו אגס ותפוח (וגם שעון חול והאות A אבל זה הורס לי את הדימוי), אני ניחנתי במבנה תפוח, מסוג דלישס כמובן, מבנה שמבטיח בטן עם הרבה נוכחות וישבן מוצנע. זה מבנה שמחזיק אחוז גבוה מאוד מאוכלוסיית הנשים השמנות בארץ, ובעולם בכלל. כל הסיפור על התפוח של חווה, בא כדי לסכם את אוזלת היד של מתאים בניסיון למצוא לי בגד שיתאים לנתונים: אני שמנה  עם מבנה תפוח.
לשמחתי, או לצערכם, הכתיבה הבלוגריסטית אינה מחוייבת לחוות דעת אובייקטיבית, אלא להתרשמות אישית סובייקטיבית, לו היו לי 2,000 ש"ח לביזבוז ברשת, הייתי נשארת עם הרבה עודף, ההכרות הקרובה עם הקולקציה של מתאים לי יגרמו לי להמשיך להדיר את רגלי מחנויות הרשת.


את הרשמים הדומים של שרונה ויעל-קלבה תוכלו לקרוא אצלן.
את הקטע הבא אני מקדישה לאלגרה מתוך הסרט אלגרו-נון-טרופו

6 תגובות:

Sharona R - שרונה ראובני אמר/ה...

וואו, כמה עדין. הייתי בטוחה שתפרקי להם את הצורה אחרי מה שהיה שם אתמול.

נילי אמר/ה...

אמרתי לך שאני עדינה.

נילי אמר/ה...

דרך אגב, אני חושבת שבגלל שבסופו של דבר היתה לי חוויה מאוד לא נעימה, הייתי חייבת איכשהו להתרחק ולמתן את כל התקרית.

ariela אמר/ה...

אני קניתי שם בהריון, אותן בעיות. כנראה שלצורך העניין הם חושבים שהריוניות מפתחות חיבה גורפת לאפליקציות מתוקות, זוועה.

נילי אמר/ה...

אכן, האפליקציות הן לכאורה סוג של השלמת משפט, או אקסטנציה שלך, את שמנה אבל מנצנצת, את בהריון ולכן זוהרת!

רביד מנשה סטייליסטית אישית אמר/ה...

יו, את באמת עדינה לעומת שרונה וקלבה...
הזוי בעיניי ההתנגדות שלהם להקשיב לצרכים של הקהל. יש להם את כל התשתית ביד, את הידע הטכני, החנויות, מועדון לקוחות. עכשיו רק נשאר להם לייצר בגדים יפים. אני אפילו לא מבקשת שיהיו אופנתיים. רק שיהיו יפים ומחמיאים, אנחנו כבר נדע מה לעשות איתם