טעימות: שימו שמן

אף מילה על השתיקה הארוכה, נעבור מייד אל פי האתון, עופר איתן, ונקרא מה יש לו לומר

בעלת הבית בבלוג הזה הזמינה אותי לאירוע "ראשון המסיק". לא הבנתי. "אירוע טעימות של שמן זית". שוב לא הבנתי. "שמן זית? מה יש לטעום בשמן זית?". גם היא לא הבינה. אבל אם יש אירוע, לא נלך?

אודה ולא אבוש, את הדוקטורט שלי לא קיבלתי על הנושא של שמן זית, אלא על שמנים אחרים (זו בדיחה פנימית של המערכת, מי שהבין – צוחק עכשיו עד חנק). אני זוכר כל מיני מדדים של אחוזי חמיצות, ושצריך לבדוק צבע ועוד כל מיני קריטריונים, אבל לא ממש נכנסתי לעניין, ומקסימום הייתי טועם שמן זית שקנתה חמותי בכניסה לכפר הערבי בטיול התורן לצפון, ומהנהן בהתרשמות.

בעלת הבית טועמת שמן זית. צילמה תמר מצפי

הגענו לאירוע "ראשון המסיק " (הבוז'ולה של השמן, מסתבר), ומעבר לארוחת הבוקר הלבבית (באידבות מסעדת טוטו נ.מ.), היו על השולחן המרכזי כ- 15 דוגמיות שמן של משקים קטנים מרחבי הארץ. התחלתי לטעום עם חתיכות פוקצ'ה ממרכז השולחן (אמיצי הלב או הפלצנים, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה, שתו היישר מכוסיות פלסטיק זעירות). האמת? היה ממש מפתיע: חלק מן השמנים היו, ובכן, שמן זית, אבל חלק היו מצויינים עם טעמים חזקים, ריח נפלא ומין עטיפה כזו של כל החיך בארומה של השמן. וכולו שמן זית, כן? היה מחדש ומרענן, והמבט על שמן הזית וויל נוור בי ד'ה סיים אגיין. בלי ציניות.



כוכב הבית טועם גם הוא שמן זית. צילמה תמר מצפי



מתוך כל הדוגמיות שהיו שם מצאו חן בעיניי שתיים, כאשר שני המשקים מנוהלים על ידי נשים (שזה כבר משדרג, אנחנו בעד שמן שוויוני): 1. שמן הזית הסורי של משק שחם מכפר קיש (היה מצויין, סוף הדרך), 2. שמן הזית של שרל'ה (סורי-ברנע), משק גרוס שבגבעת עדה (חריף, עוצמתי, פתח לי את הצ'קרות). אם יזדמן לכם לראות אותם בשווקי איכרים למינהם – אל תפספסו.

לסיום, כי אפשר בלי מתכון פשוט אך מנצח, הנה מה שעשיתי עם השמן, תודות לרצפט של בעלת הבית מן הבלוג הזה: גבינה לבנה, 3 שיני שום מגורדות על פומפיה, פפריקה ושמן זית. מערבבים הכל, ויש שם תענוג קולינרי שעושה כל כך טוב על הלב, והדוקטורים אפילו אומרים שזה טוב לכולסטרול. שיהיה לבריאות.