הוזמנו (מאיה ויקטור על המילים, ואנוכי, נילי, על הצילומים), לכבוד ההשקה של תפריט חנוכה מיוחד
למסעדת Le Bistro Bar במרכז עזריאלי בחולון. התלבשנו, התגנדרנו ובהתרגשות קלה הגענו למקום. המסעדה חדשה, מעוצבת יפה, מרווחת, עם בר גדול, מקומות ישיבה בפנים או
בחוץ, תקרה גבוהה ואצלנו תקוות גבוהות.
הביקור תואם מראש לשעה 7 בערב, ביום חמישי
ומלבדנו ישבו עוד זוג נשים במסעדה. כששאלנו, נאמר לנו שהמקום מתמלא לקראת 9 בערב. ניגש
אלינו מנהל משמרת שציפה לנו, עבר איתנו על התפריט כולל תפריט ספיישלים והמליץ לנו על
מנות כמו שניצל, כריך רוסטביף, פסטה אליו אוליו ובשלב הזה התחלנו לחשוש, כשמקום ממליץ
על השניצל ופסטה אליו אוליו (פסטה שמוקפצת בשמן זית ושום) כמנות מעולות – יש פה בעיה,
אם זה הטוב ביותר שיש למקום להציע.
החלטנו ללכת על קרפצ'יו שהומלץ כמנה ראשונה
וקיבלנו בשר שלא היה מספיק דק, לא הרגיש נא או טרי, עם גבינת פרמז'ן לא איכותית ועלו
סימני שאלה האם מדובר בכלל בפרמז'ן, כשמעל הכל מונחת בסתמיות ערימת רוקט כיאה לאופנה
העכשווית. מעל הכל הוזלף רוטב בלסמי מצומצם שהיה נחמד, אבל לא ממש הוסיף למנה את העוקץ
הנדרש. המנה הוגשה עם טוסטונים שהיו להיט, באמת! הקרפצ'יו עצמו, כאמור, קצת פחות.
לא איבדנו תקוה והמשכנו למנה העיקרית, קודם
ניסינו את קציצות הדג. מה אומר ומה אגיד? פינטזתי על קציצות עגולות, שמנמנות, עסיסיות
עם טעם של דג, שוחות ברוטב (שהיה אמור להיות פיקנטי ובפועל היה עגבניות סתמי) ובמקום,
קיבלנו קציצות עם טעם תעשייתי, פושרות/קרירות, עם מרקם של הקציצות שקונים בסופר ומחממים
במיקרו (לא, לא אני, אנשים אחרים ;-) ) וכנראה באמת חיממו את המנה במיקרו כי החום לא
היה אחיד.
אחרי הדג המאכזב עברנו לשניצל, ה-המלצה
החמה של המקום. שניצל גדול, טעים יש לציין, עם ציפוי פריך וטוב. השניצל לא דק ולא עבה
ומוצלח, אבל כמה אפשר לפקשש עם שניצל? לצד השניצל קיבלנו צלחת צ'יפס שידע ימים טובים
יותר, ספוג שמן, רכרוכי ומסכן. אני מצפה מהצ'יפס שלי להיות זקוף, גאה, כזה שהוא פריך
מבחוץ ורך מבפנים, כזה שיגרום לי לרצות להושיט את היד לצ'יפס הבא! זה לא היה הצ'יפס
שחיכה לי בצלחת ולכן, בצר לי, פניתי להתנחם בסלטון שקיבלתי, שהיה מלוח יתר על המידה,
לא מתובל באופן אחיד ועם חצאי עגבניות שרי שהיו ישנים ועלובים ולא טעימים.
לא אמרנו נואש, החלטנו להתנחם בקינוח. רגע
לפני הקינוח פינקו אותנו במשקה "אלכוהולי" שיצא ישר משנות ה-90 המוקדמות.
מעין מיץ תותים מתוק מידי עם הרבה קצפת מעל. לא ברור מה ניסו לייצר פה, אבל זה לא היה
קוקטייל. לא היה איזון, לא היה מספיק אלכוהול, והיתה ממש ממש ממש יותר מידי קצפת.
אז מה היה בקינוחים? תפריט שגם הוא הגיע
ישירות משנות ה-90 המוקדמות, נראה תעשייתי ולא מזמין. עדכנו אותנו שיש קרם שניט שלא
בתפריט (חלק מתפריט חנוכה המיוחד) והחלטנו לבחור בו לצד עוגת ביסקווטים, קלאסיקה של
ילדות.
אני לא כל כך מבינה מה קרה בערב הזה, אני
יודעת להעיד שכשיצאנו מהמקום בסביבות 9 המקום היה עדיין ריק, זוג אחד מלבדנו. השרות,
על אף שהמקום היה ריק, היה חובבני (קינוחים הגיעו ללא כפיות לאכילה, מפיות ואוכל שלא
פונו בזמן, חוסר תשומת לב של המלצרים וכולי. לא יכול להיות ששלושה אנשי צוות יעמדו
ויספרו בדיחות או ינהלו שיחות קולניות ליד הבר על הא ועל דא כשיש לקוחות שמנסים לתפוס
את תשומת ליבם). הביקור שלנו תואם מראש, ידעו שאנחנו באות לסקר את המקום, הייתי מצפה
לתשומת לב לפרטים הקטנים ולהקפדה על האוכל, הנראות, הטריות והטעם. ציפיות זה לכריות,
לא?
אם אתם עובדים בבנייני עזריאלי ממילא ומקבלים
תלושי מזון/סיבוס/תן ביס או כל השתתפות אחרת – לכו על השניצל. אחרת, באמת חבל על הכסף
והאכזבה שלכם.
המקום חדש, עם הרבה פוטנציאל אבל הצוות
חייב להתאפס על עצמו, להכיר את התפריט ואת מה שנמכר במסעדה, והמטבח חייב להתאפס על
האוכל ולהוציא אוכל טעים כי אחרת, בלי אוכל טעים, הקהל יצביע ברגלים.
לה ביסטרו, הרוקמים 26, חולון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה