אחת מסדרות היורו טראש החביבות עלי, על הגבול שבין תכנית בישול לריאליטי, היא התכנית come dine with me ראיתי בעוונותי, עשרות עונות שלה בגירסה הבריטית. טראש במיטבו, וגם במירעו, עם עוקצנות, ירידות, רמיזות עדינות לסקסולוגיה בוטה ולא מעט רוע-לב, הכל מוגש במעטפת של הנימוס הבריטי הידוע לשימצה ולברכה. וזה בעיני כל ההבדל בקליפת אגוז, בין הגירסא הבריטית לגירסא הישראלית. הצלחתי לצפות בפרקים מעטים בעונה הראשונה ששודרה בארץ, והפעם הספקתי לצפות בחמשת הפרקים הראשונה של העונה השניה. ובשורה התחתונה, זה ביאס אותי.
מה שנקרא תסתכלו עליהם ותראו אותנו, ואיזה מראה לא מלבב זה.
אם יש מילה שנעשה בה שימוש עד לזרא בשפה העברית המתחדשת, זו המילה פירגון, בשם אותה ציפיה "לקבל", "לכבד" את האחר עוותו כל הנימוסים שבין אדם לחברו, כשבעצם המילה פירגון -משהו שכולנו דורשים כמעט בכוח מכל אחד מסביבנו, כאקט מנדטורי מבחינה חברתית- היא גירסא פשוטה יותר של איזו סובלנות וכבוד הדדי, אותו אנחנו חסרים מאוד. עד כאן החלק הפדגוגי, אבל הקריטי בעיני.
ולגבי התכנית עצמה, חלק חשוב הוא המנחה הרואה ואינו נראה, שמלווה את ההתרחשויות בהערות משעשעות וביסלע מרושעות, מה שלא כל כך קורה כאן. שי אביבי עושה עבודה לא מצחיקה ודי חסרת מעוף. מלבד הענין הזה, התכנית עשויה טוב למדי בגבולות הז'אנר, אבל תמונת החברה ישראלית שעולה מהציפיה בתכנית, ויסלחו לי כל שלושת קוראי, על השימוש במילים כה קשות, לא מעוררת בי חשק לצפות בזה שוב. הרגשתי תוך כדי צפיה בטוקבקיסטים שקמים לתחיה ומלווים את מילותיהם בשלל תנועות פרועות, ובכלל לרוב גם האוכל שם לא מספיק מעניין.
בואו לאכול איתי, הערוץ הראשון, בכל יום בשעה 19:20 ובשידור חוזר בשעה 23:30
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה