התערוכה על סיפורו של מפעל אתא נפתחה באוקטובר. אני מתפנה לכתוב על זה קצת באיחור, היא נפתחה קצת אחרי הקיץ המוחה שהיה לנו כאן, שנכנס למתכונת חורף מאז, זה היה צירוף מקרים מוצלח במיוחד או מצער במיוחד, שכן סיפור המפעל מתאר שוב מאבק של אזרח מול מדינה ומתיחות בין כוחות כלכליים שונים, סמי-סוציאליזם מול קפיטיליזם, או רווחת הפועל מול שורת הרווח.
המפעל, שהוקם בתחילת המאה הקודמת, היה פרי חזונם הציוני של הנס וריק מולר, בני דודים, נצר למשפחה עשירה ומבוססת מאוד מצ'כיה.
המפעל כולו תוכנן ונבנה כמודל, ויובא לארץ כמעט בשלמותו, יחד עם צוות עובדים מיומן בעבודת טקסטיל. הוא הוקם כקולקטיב הדואג לכל צרכיו של העובד. מיקומו של המפעל נבחר כמענה על הצורך במים מיוחדים לצביעת בדים וקירבה לנמל, לכן נבחר כפר עטא, שהיה כפר ערבי, הוא זה שהכתיב את שמו של המפעל עטא-ATA-אתא. האגדה מספרת שש"י ענגון טבע את המונח אריגים-תוצרת-ארצנו.
 |
| אתא: אריגים תוצרת ארצנו |
התערוכה עוסקת בשני הפנים החשובים של המפעל, ראשית סיפורו, כמפעל שהלך דרך ארוכה מקואופרטיב, שביקש ליצור כאן תעשית בדים, ועד לסגירתו ברעש גדול, אחרי שביתה שנמשכה מעל 200 ימים, על הקשר בין ההון לשלטון, בין כוחות ההסתדרות למישטר ומאידך על אתא כמעצבת אופנה, ממכנסי החאקי, כובע טמבל ועד למודרניות של שנות ה-80.
לתערוכה יצא גם קטלוג, סיפור על מפעל, אופנה וחלום בעריכת האוצרים מוניקה לביא וערן ליטוין.
התערוכה מוצגת במוזיאון ארץ-ישראל, בתל-אביב, בביתן הבולאות והיא תוצג עד ה-30 במרץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה