ביום שבת האחרון העשירי בינואר מלאו 40 שנים למותה של קוקו (גבריאל) שאנל. גיליתי את זה במהלך בהיה אינסופית בטלויזיה. בשידורי yes בחרו לציין את האירוע באמצעות שידורם של סדרות וסרטים שעוסקים באישה ובפועלה.
קוקו שאנל נבחרה על ידי העיתון טיים לאחת מ-100 האנשים שהשפיעו ביותר על המאה ה-20. היא ראתה את השיעבוד ואת ההכנעה של הנשים שכלואות במחוכים ובכובעים, שנהגו ללבוש עד תחילת המאה הקודמת. היא ייסדה את שיחרור האישה באופנה, מה שהיווה גם צעד ראשון של שיפור מעמד האישה, העתקת נקודת הכובד לנוחות, לאיפוק, לאלגנטיות וקלאסיות, כל אלו נרשמו לזכותה של קוקו שאנל.
נחזור לסרטים ששודרו. בפרומו קשרו בין הסרט ארוחת בוקר בטיפאני, ובין דמותה, כלומר בין קו האופנה שלה ובין הסרט. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1961, עשר שנים לפני מותה. אני הנחתי שהיא זו שעיצבה את התלבושות לסרט, אבל בירור מעמיק (עד כמה שהרשת מאפשרת) העלה את העובדה שהשמלות המקסימות שלובשת אודרי הפבורן היפיפיה בסרט, עוצבו ע"י ג'יבאנשי, שמייצג דווקא איזו חזרה לנשיות קלאסית ומעודנת, אולי מנוגדת למה ששאנל רצתה להגיד וליצור. מה שכן, מסתבר שאודרי הפבורן השחקנית, יחד עם שחקניות הוליוודיות של התקופה, מאוד חיבבו את הקו של שאנל.
חוץ מזה היה הסרט הצרפתי, קוקו לפני שאנל משנת 2009, בכיכובה של אודרי טאטו שכצפוי, כנראה, היה נועז ואמיתי ונאמן לסיפור המקורי, כולל הקריירה הקצרה של שאנל כזמרת קברט והיותה פילגש של באסון. אין כאן רומנטיזציה של חייה במנזר-בבית היתומים, ולא נעשה שימוש במוטיב הברווז המכוער שהופך לברבור בין לילה, אלא התמודדות עם הצד האפל של חייה, אם תרצו.
לעומת זה שודרה גם מיני סדרה בשני חלקים, בעיבוד אמריקאי, שבה היו כל אותם האלמנטים שלא היו בגירסא הצרפתית. זה היה רע. ראשית שירלי מקליין בתפקיד קוקו שאנל, היה בעיני ליהוק לא מוצלח, חוץ מהאופן שבו היא נצמדת לסיגריה. כאן דווקא הלכו חזק על המודל האמריקאי, מוטיב הסינדרלה- מאפס למאה בחמש שניות. חלקים ניכרים מסיפור חייה, בעיקר אלו שמוסריותם מוטלת בספק לא סופרו, והאקדח, תפירה וחיבה לחוט ומחט הונחו כבר במינזר, כדי שתהיה הצדקה להפיכתה לקוקו שאנל, אלא שלא הושם דגש על אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלה, בגדי נזירות, המונוכרמיות, הגזרות הישרות, שלא נצמדות לגוף, ובעיקר הפשטות של החומר. כאמור האמריקאים יצרו גירסא שתהיה נוחה לעיכול על ידי קהל הבית- האמריקאים.
חוץ מזה היה גם סרט שמגולל את הרומן שלה עם המלחין איגור סטרווינסקי (מסתבר שהיה כזה), אבל ממנו דגמתי דקות מעטות. מסתבר שהיה להם סקס מעולה.
בסופו של דבר פניתי לויקיפדיה כדי למלא את החורים שנותרו לי בסיפור חייה, וגיליתי שהגירסא הצרפתית היתה מאוד קרובה לאמת, היחסית כמובן.
אין לי שום יומרות לחוות דעה או לסכם את פועלה, אני רק תוהה מה היתה אומרת אחת הנשים הפמיניסטיות הראשונות בעולם המערבי של המאה ה-20, על מעצב הבית של שאנל בעשורים האחרונים, שבואו נודה על האמת, חיבתו לנשים, אינה מתכונותיו הבולטות.
קוקו שאנל נבחרה על ידי העיתון טיים לאחת מ-100 האנשים שהשפיעו ביותר על המאה ה-20. היא ראתה את השיעבוד ואת ההכנעה של הנשים שכלואות במחוכים ובכובעים, שנהגו ללבוש עד תחילת המאה הקודמת. היא ייסדה את שיחרור האישה באופנה, מה שהיווה גם צעד ראשון של שיפור מעמד האישה, העתקת נקודת הכובד לנוחות, לאיפוק, לאלגנטיות וקלאסיות, כל אלו נרשמו לזכותה של קוקו שאנל.
 |
| זה לא קשור, אבל איזו ספת אמבטיה מקסימה. מתוך הסרט ארוחת בוקר בטיפאני |
 |
| אודרי הפבורן, מיס גולייטלי, בשמלה של ג'יבאנשי. ארוחת בוקר בטיפאני |
חוץ מזה היה הסרט הצרפתי, קוקו לפני שאנל משנת 2009, בכיכובה של אודרי טאטו שכצפוי, כנראה, היה נועז ואמיתי ונאמן לסיפור המקורי, כולל הקריירה הקצרה של שאנל כזמרת קברט והיותה פילגש של באסון. אין כאן רומנטיזציה של חייה במנזר-בבית היתומים, ולא נעשה שימוש במוטיב הברווז המכוער שהופך לברבור בין לילה, אלא התמודדות עם הצד האפל של חייה, אם תרצו.
 |
| אודרי טאטו מעצבת שמלה של קוקו שאנל |
חוץ מזה היה גם סרט שמגולל את הרומן שלה עם המלחין איגור סטרווינסקי (מסתבר שהיה כזה), אבל ממנו דגמתי דקות מעטות. מסתבר שהיה להם סקס מעולה.
בסופו של דבר פניתי לויקיפדיה כדי למלא את החורים שנותרו לי בסיפור חייה, וגיליתי שהגירסא הצרפתית היתה מאוד קרובה לאמת, היחסית כמובן.
 |
| קוקו שאנל בחולצת מלחים |
אין לי שום יומרות לחוות דעה או לסכם את פועלה, אני רק תוהה מה היתה אומרת אחת הנשים הפמיניסטיות הראשונות בעולם המערבי של המאה ה-20, על מעצב הבית של שאנל בעשורים האחרונים, שבואו נודה על האמת, חיבתו לנשים, אינה מתכונותיו הבולטות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה