nili maman photography

יום ראשון, 16 בינואר 2011

סרינה עושה שוקולד

פעם, כמו שקבע השיר, כדי להריח שוקולד צריך היה לנסוע לרמת גן, לעמוד בצומת הרחובות ז'בוטינסקי-ביאליק-אבא הלל, להתרכז טוב טוב ולהריח. המסורת הסתיימה לא כל כך מזמן, כשעלית בכלל הפכה לשטראוס, והמפעל של השוקולד הפך לבית הספר לעיצוב שנקר.
עולם השוקולד הישראלי עבר כברת דרך ארוכה בשנים האחרונות, הסנונית הראשונה היתה מקס ברנר, שקבע סטנדרטים חדשים באמצע שנות התשעים כשפתח את חנות השוקולד המרגשת שלו בדיזנגוף, שם למדתי שיש פרלינים, בטעמים הרבה יותר מרגשים מאגוזים ונוגט. אחר כך כולנו למדנו ששוקולד מריר זה הכי טעים, ושיש מקצוע כזה, כמו באגדות, של מישהו שעושה שוקולד, וקוראים לו שוקולטייר, תזכרו את זה לפעם הבאה בה תשחקו ארץ-עיר.
את sarina יסדה לימור דרוקר, שהיתה מורה שנים רבות והחליטה לעשות הסבה מקצועית, את הארומה המורתית שלה היא משמרת בסדנאות שהיא מעבירה על תהליכי ייצור השוקולד.
מורה לשוקולד
אחד הדברים הנחמדים במרכז הזה הוא בעיקר החממה שבה מגדלים בני הזוג עצי קקאו, שאמנם לא יתנו פרי בכמות מספקת כדי לייצר שוקולד, אבל אפשר ללמוד המון על תהליך הגדילה וההפקה של פולי הקקאו.
המרכז שהוקם ב-2005 כולל חנות מקסימה שבה גם נמכרים מותגי שוקולד בוטיק אחרים שמיוצרים בישראל, נחמד לראות את הפירגון, ואולם שבו מתקיימות הסדנאות השונות. בסדנא ניתנה לנו האפשרות לטעום סוגים שונים של שוקולד מריר, חלב ושוקולד לבן, רחמנא ליצלן. חוץ מזה אפשר לצפות בסרט חביב על ייצור השוקולד ומקורותיו ההיסטוריים. מלבד הדיע הרבה שצברנו, טעמנו טראפלס וסוגים שונים של פרלינים, בעיני הטעמים לא היו מספיק חדים או מיוחדים, אבל אין ספק שזה כייף לגלגל טראפלס. 
בוטיק של שוקולד


את כל הפרטים אפשר למצוא באתר של sarina


אין תגובות: