nili maman photography

יום ראשון, 30 בינואר 2011

סדנת טמפורה: השילוב המנצח של טו בשבט וחנוכה

היה לי שבוע עמוס סדנאות, טוב לא ממש עמוס, שתיים, פשוט כי לא הצלחתי להגיע לשיעור ערבית, שזה סוג של סדנא מתמשכת, שבה יכולותי הולכות ומתעפצות, ובכל זאת גם שתי סדנאות בשבוע זה משהו, לא?
אז על הראשונה, סדנת הסטיילינג של גאלה כבר סיפרתי, עכשיו אני שמחה לספר גם על השניה.
בעצם התפלחתי לסדנת בישול יפני שמעביר בועז צאירי במסעדת סאקורה, שהיא בעצם הסניף התל-אביבי שקם אחרי המסעדה בירושלים. בועז צאירי הוא מאבות המזון היפניים בארץ. את המסעדה בירושלים הוא פתח כבר לפני כ-18 שנים, ואפילו יצא לי לאכול שם פעם, לפני הרבה שנים, לפני שהיו בלוגים וציוצים וסטטוסים, כשפשוט היית הולך למסעדה, מתרגש מהחידוש ומקסימום מספר לכמה חברים, מכרים ובני משפחה.
ירקות מוכנים לעלות לעולה. 

למיטיבי ראות, אצבעות ידי העושות במלאכה מרוחות לאקה

השמן צריך להיות ממש עמוק וממש חם

שרימפסים תלויים מחכים להזדמנות

העץ המקסים הזה הוא אסופת איטריות סומאן שטבלו גם הן בבלילה

בועז מחרף את ידיו בתופת השמן הרותחת למען ינעם לקיבתנו

את התמונות צילם שחר אשנגראו את המצלמה קנה בועז צאירי

סדרת הסדנאות אודות הבישול היפני, כוללת עשרה מפגשים, אני הצטרפתי למיפגש שעסק בטמפורה, כי מה לעשות מטוגן עושה לי את זה, וכדי להרגיע את המצפון המטריד, אני אומרת שאכלתי הרהב ירקות באותו יום.
המפגש האינטימי נערך סביב שולחן עמוס מרכיבים מרנינים, בראשו ישב בועז צאירי, אדם שהוא מעין של ידע וניסיון שיודע גם ללמד וגם להצחיק, בעיני כל מורה צריך לעשות את זה ככה, ואז גם אלגוריתמים ידמו בעינינו לפנינים. 
התחלנו בבישול הרוטב לטמפורה, זהו בעצם ציר שכולל מים בהם בושלה אצה, לזה יש להוסיף סויה, סוכר, יוזו (שזה מין פרי הדר יפני) ולבסוף כשהציר מוכן לפת מגורדת ובתוכה פלפל חריף, ככה בשביל הטעם.
ככה יעשה ללפת שבועז חפץ ביקרה. עושים בה חורים ומחדירים לתוכם רצועות פלפל חריף ואז מגרדים

בשלב הבא יש לחתוך את הירקות כך שהטיגון העמוק יגיע לשטח הפנים הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר, כי הסבלנות קצרה והטעמים מרובים.
הכנת הבלילה כוללת או תערובת טמפורה שאפשר לקנות מוכן, או קמח ועמילן. בועז מבשל כמו טבח מרוקאי, הוא מודד לפי העין, מזל שיש לו עין טובה.
אז מה זללנו, מה היה הכי טעים ומה הכי מפתיע? פלפלים ירוקים (לא התעלפנו), פטריות (מעולות גם השיטאקי וגם הפורטבלו), אספרגוס (מצוין), שעועית ירוקה (טעים), כרשה (הכי הכי טעים, מזכיר חלת בצל של אגאדיר אבל עם עידון פשוט מושלם), במיה (הפתעת השנה), שרימפס (נזללו בחדווה), סוג של ברבוניה (טעים), ארטישוק ירושלמי (טעים). הקפדנו מאוד שלא לאכול יותר מדי, אמרנו כשזחלנו על גחוננו מהמקום, מצטערים שלא טעמנו קינוחים. מסתבר שאפשר לטמפר גם כדור גלידה, אחרי שטובלים ומקפיאים ושוב טובלים ואז אחרי שהכדור עוטה ארבע שכבות הוא יכול לנחות בבטחה בתוך לבת השמן הרותחת.
בסופשבוע הקרוב בועז יערוך סדנאות לילדים, גם לילדי ירושלים וגם לילדי תל-אביב, השאר? השאר יצטרכו לנדוד או להזמין טייק אווי. 
הייתי אורחת של הסדנא, המכונה גילוי נאות. 

2 תגובות:

Unknown אמר/ה...

נילי,אל תצטערי על הקינוחים. בואי להתארח בסדנת ממתקים יפניים שתתקיים ב18.2 באותו מקום.
אני אעביר אותה,
אשמח לראותך,אלה

נילי אמר/ה...

שכנעת אותי! אני באה