החיים בוורוד

יש לי פיקסציה בשבועות האחרונים לשיר הזה, החיים בוורוד של אדית פיאף.

אתם קונים את זה שהיא ראתה את החיים בוורוד?

אני חורשת כבר שבועיים את הביצוע של גרייס ג'ונס. ואם זה לא מספיק אתמול במקרה, או שלא במקרה, נפלתי על הסרט סברינה  (1957), בשחור-לבן, כמובן, עם אודרי הפבורן, האישה עם המותן הצרה בעולם, והמפרי בוגרט, הגבר עם הקול הנמוך ביותר בעולם, אדיש וקוּל-החתול, שתמיד נוחת על רגליו. סברינה היא בתו של נהג, בבית משפחה עשיר, היא נוסעת לשנתיים לפאריס, היא חוזרת יפה, אלגנטית וכמובן עם כישורי בישול מושלמים. זה השיר שמלווה אותה, ומלמד אותה על החיים, לחיות אותם, ולא להתבונן בהם מהצד.

אודרי הפברון שרה להמפרי בוגרט

איזה מותן- איזה גבר. החיים בשחור לבן

וזו הגירסא בעברית, שתירגם כל כך יפה אהוד מנור. אני אוהבת את המעבר בין אהבת גבר לאהבת אישה. 

החיים בוורוד ; קורין אלאל 
מילים: אדית פיאף; לחן: לואיס גוגליאמי; תרגום: אהוד מנור

אל מול עיניו אשפיל עיני
מול חיוכו נפשי נרעדת
הגבר לו אני נועדת -
הגבר של חיי

כשליבה בזרועותי
נצמדת אל שפתי
חיי ורודים לנצח.
היא תלחש מילים חמות
מילים מנחמות
שמרפאות כל פצע.

הוא אל תוך ליבי חודר
ואושר כה זוהר
אני עוד לא ידעתי
היא בשבילי
ואני בשבילו
ובקולה
נשבעה בחייה
כשאלי הוא מתקרב
ראשי עלי סובב
מכה הלב

לילות של אהבה בלי סוף
האושר שאחרי הפחד
כל כך נעים וטוב ביחד
שבא את החיים לקטוף

Quand il me prend dans ses bras,
qu'il me parle tout bas,
je vois la vie en rose.
Il me dit des mots d'amour,
des mots de tous les jours
et ca me fait quelque chose.
Il est entre dans mon coeur
une part de bonheur
dont je connais la cause.

היא בשבילי
ואני בשבילו
ובקולה
נשבעה בחייה
כשאלי הוא מתקרב
ראשי עלי סובב
מכה הלב 


שיהיה שבוע טוב