nili maman photography

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

full figured fashion week


איפשהו בין שבוע האופנה בניו-יורק, לשבוע האופנה בלונדון ובפריז, הסתתר שבוע האופנה למידות הגדולות. באנגלית זה נשמע טיפה פחות מבאס full figured fashion week  בראשי תיבות זה בכלל מסתורי ומפתה fffw
אחרי שכל מי שרק היה יכול, סקר את שבוע האופנה המרכזי, אני החלטתי לסקור את ההוא הנסתר, שמתקיים גם הוא בניו-יורק, לוס אנג'לס וקנדה. כן זה לא להיט כמו שזה נשמע.
זה היה כנס של מעצבים, יצרנים, בלוגרים ואקטיביסטים, שלא רק נכחו בתצוגות אופנה, אלא גם לקחו חלק בכנסים שונים שדנו בתשוקה לאופנה, של נשים במידות גדולות/עגולות/שופעות/שמנות. כל זה בא להגיד לנו שברור לכל מי שנטל בזה חלק, שזה לחלוטין לא ברור מאליו, וכי יש ליצור אג'נדה מוסדרת לאירוע מעין זה.
היא נורא יפה-הבגד ככה, ככה
בין הסקירות שקראתי על האירוע הזה, היה משפט אחד שמשך את עיני: מסתמן שבארה"ב המסר שעובר הוא כזה- היי שמחה וגאה במי שאת- מי שאת זה לא טוב מספיק.
מכיוון שזה לגמרי לא ברור שיתקיים אירוע כזה, כי אצל המעצבים המידה השולטת היא 34 או 36, ולא יותר מזה- שבוע האופנה למידות גדולות אינו יכול בשום פנים ואופן להתקיים במנותק ממה שמתרחש מסביב, לכן קיימת חובה לדון בזה, להצדיק את הקיום של האירוע, של התשוקה שלנו, את הזכות השווה שלנו לצרוך אופנה. כך מתוך האתר שמאגד את פרטי האירוע.
שמלה מחמיאה של igigi
סקרתי את הקולקציות של כמה מהמעצבים וחברות האופנה השונות, והאמת שמאוד לא נהניתי. כל הזוהר והבלתי הגיוניות שמאפיינים את שבוע האופנה, לא קיימים כאן, הדגמים שואפים לשמש אופציה שיהיה הגיוני ויפה ללבוש אותה, עכשיו תאמרו מה לא בסדר כאן?! די ברור, אין כאן הצהרת אופנה, יש כאן שוב, בגדים שאפשר ללבוש. שלא תבינו אותי לא נכון, יש שם לא מעט בגדים יפים, שאולי הייתי שמחה אילו היו מונחים בארון שלי, אבל העיקרון הבסיסי שעליו מבוסס שבוע האופנה הוא שהבגדים לחלוטין לא לבישים (אני קצת מקצינה כאן, אבל זו התמצית- המעצבים משתמשים בתצוגות האלו כדי לייצר סטייטמנט, כדי להצהיר כוונות). אפשר להתרשם מהצבעים, מהמרקמים, להתפעל מהנעליים שנישאות לגובה של 20 ס"מ, מהתסרוקות שאוחזות בשיערן של הדוגמניות כמי שכפאן שד, מהאיפור שמערפל את מבטן והופך אותן לצל אדם אפור, עם פסים סגולים, אבל אי אפשר ללבוש את זה. זהו א"ב של שבוע אופנה.
ואצלנו? שמלות א-סימטריות, שמלות מקסי, מדי פעם יש הבלחות של ספלאשים של צבע, לצורך אפקט הוואו המאוד צנוע וזהו.
בין הקולקציות הוצגו שמלות מקסי בהשראת תרבות המועדונים של שנות ה-60 וה-70, שמלות מקסי צבועות בצבעים עזים, שמותירים הרבה מאוד נוכחות.
מותג שמציע בעיקר בגדים שמתאימים לנערות, המון ג'ינסים, וטישירטים, משהו שמתאים לחנות, או לאתר און ליין, אבל לגמרי לא מעניין על מסלול תצוגת אופנה.
הנועזות הזאת דווקא מדברת אלי
just my size  מציעים בגדים שבעיקר מזכירים את מתאים-לי, גי'נסים פשוטים, טייצים וחולצות, אבל שוב מה לזה ולמסלול הדוגמנות בשבוע האופנה?
שמלה של igigi חביבה
את הזליגה שבין הגבולות, בין שם לפה, סימן ז'אן-פול גוטייה כשהעלה את בת' דיטו למסלול בשני דגמים משונים, הוא עורר איזו מיני-סערה, והעלה כיאה למעצב שמעטר את הנשים בנוצות של יען ובחזיות שפיציות, את דיטו באיזה מלבוש לא ברור, גרנדיוזי, צבעוני, שצועק:"הנני כאן". בסך הכל היא קיבלה טיפול שגרתי לגמרי, יחסית למעצב שלקח אותה לדגמן, אם נשפוט את הבגדים יחסית למה שהיא לובשת בדרך כלל, זה בסדר, מעניין וסטייטמנטי באופן גמור.

בת' דיטו לגוטייה

בת' דיטו לגוטיה
אפשר לגמרי להתנחם בעובדה שאירוע כזה בכלל מתקיים ומקבל התייחסות במדיות התקשורת השונות ברחבי העולם, אבל אין ספק שיש כברת דרך ארוכה לעבור. אני מתקשה להציע, או אפילו לדמיין מה הייתי רוצה לראות שם, אבל זה די ברור, שמה שיש כרגע לא מספיק, אני מרגישה שיש בכך נימה של התנצלות, או שאולי זהו גישוש, חיפוש אחר הדרך הנכונה.


ואי אפשר לסיים בלי שמלת כלה




2 תגובות:

ליאור גורדון אמר/ה...

ממש לא מדהים. זאת כנראה רק אמצע הדרך ויש עוד לאן לצעוד.

אהבתי את הסיקור.

נילי אמר/ה...

תודה רבה ליאור