פעם, מזמן, מזמן, הייתי בנח"ל. במתכונת ההיא, ששנות השמונים, היו שנות הדמדומים שלה, הגרעין היה עושה מסלול שהיה מורכב מפרק בקיבוץ (מנרה), שם רחצתי כלים, או טגנתי חביתות. אחר כך פרק בהאחזות (אלישע), שם רחצתי כלים, או טגנתי חביתות, או שמרתי על הישוב (בגבורה רבה ושיעמום מוחץ).
היינו ליד יריחו. באמת שלא הבנתי אז פוליטיקה*.
בפרק השלישי, ניחשתם נכון, היינו בקיבוץ אחר (נווה-איתן), שם רחצתי כלים וטגנתי חביתות.
אי אז בשנות השמונים הגאיליזות, הקו האופנתי היה נוקשה מאוד. אל מחסן הבגדים שהיה אחראי גם על סימון הבגדים, גם על כיבוסם וגם על מכירתם, היו מגיעים משלוחים של שמלות, למשל כחולה עם נקודות, או אז בארוחת יום שישי בערב ניתן היה לגלות שיהודית, סוניה ומיכל קנו את אותה שמלה, אולי ברוניה קנתה אותה בירוק.
בערב חג סוכות התגלגלתי לארוחת ערב חג סוכות בקיבוץ ניצנים, 25 שנים חלפו מאז שנקלעתי לחדר אוכל של קיבוץ (לא לקיבוץ, כי שם יוצא לי לבקר, או לחדר אוכל, כי גם שם יצא לי לבקר) אלא לקונספט של לעמוד בתור עם המגש, לבושים במיטב המחלצות וגיליתי כמה דברים:
*כשעזבנו את ההאחזות, פרצה האינתיפאדה הראשונה.
היינו ליד יריחו. באמת שלא הבנתי אז פוליטיקה*.
בפרק השלישי, ניחשתם נכון, היינו בקיבוץ אחר (נווה-איתן), שם רחצתי כלים וטגנתי חביתות.
אי אז בשנות השמונים הגאיליזות, הקו האופנתי היה נוקשה מאוד. אל מחסן הבגדים שהיה אחראי גם על סימון הבגדים, גם על כיבוסם וגם על מכירתם, היו מגיעים משלוחים של שמלות, למשל כחולה עם נקודות, או אז בארוחת יום שישי בערב ניתן היה לגלות שיהודית, סוניה ומיכל קנו את אותה שמלה, אולי ברוניה קנתה אותה בירוק.
בערב חג סוכות התגלגלתי לארוחת ערב חג סוכות בקיבוץ ניצנים, 25 שנים חלפו מאז שנקלעתי לחדר אוכל של קיבוץ (לא לקיבוץ, כי שם יוצא לי לבקר, או לחדר אוכל, כי גם שם יצא לי לבקר) אלא לקונספט של לעמוד בתור עם המגש, לבושים במיטב המחלצות וגיליתי כמה דברים:
- הקיבוצים הופרטו, לכן יש לשלם על האוכל, אי אפשר לטעום מכל המנות ולזרוק את מה שלא טעים.
- את האוכל לא מכינות חברות הקיבוץ, הוא מגיע ארוז ומוכן משירותי קייטרינג המתמחים באספקת אוכל לקיבוצים, כן, ניחשתם נכון, טעמו בהתאם מפלוסטק עד מוות.
- מנהג ה:"הנה אסתר חרגולי, תראי עם מי היא באה", לא פסה מאווירת החג.
- סיבוב הניצחון עם התינוקת החדשה, עדיין נערך ברוב תרועה.
- מסכת החג עמוסה בשירים שליחם מעט נס.
- אבל התגלית המרעישה מכל היתה ללא ספק הבגדים! כולם, או לפחות רוב הנשים היו לבושות מאוד יפה, עכשיו אני יודעת שאני יוצאת קצת האישה מהמערה, רק בגלל שאני מתפעלת מהעובדה הזו, אבל מה אני יכולה לעשות?! לי זו היתה הפתעה, ואפילו נעימה.
 |
| שמה אתי. היא לובשת שמלה של רנואר, נעליים מטו-גו וגרביונים מקסטרו (אם אני לא טועה). היא מבטיחה שהיא בדרך לעבור דירה לתל-אביב |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה