nili maman photography

יום שישי, 19 במאי 2017

עוד סיפור אחד ודי

אתמול בהקרנה המיוחדת במסגרת פסטיבל דוק אביב, צפינו בפרק הראשון של הסדרה החדשה מבית היוצר של ענת זלצר ומודי בראון, עוד סיפור אחד ודי. הפעם בחרו לעסוק צמד היוצרים התיעודיים הכי מעניינים והכי מרתקים בישראל, בספרות ילדים. כמו תמיד זה נעשה באהבה וביסודיות מרשימה.
הפרק הראשון שעוסק בשפה, מציג סופרים, משוררים ומאיירים, שמספרים על החוויה האישי שלהם כילדים, ובמקביל סיפור הקמת תולדות הספרות לילדים בעברית, על ידי ח.נ. ביאליק שהניח את היסודות לשפה, מעצם רצונו ליצור תחום יש מאין, כי לא היתה שפה עברית בשימוש יום-יומי, ובוודאי שלא היו שירים וסיפורים לילדים.
הסדרה ערוכה באופן קצבי ומהיר, עם דימויים נפלאים של ציורים ואיורים לילדים, וטקסטים, שנדמה היה שאם רק היה ניתן האות, אפשר היה להפוך את זה לערב "דיקלום בציבור".

איה פלוטו, כתבה: לאה גולדברג, איורים: ארי רון

"פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו
יש לו הכל חלב ועצם"

במקביל ניסיתי להיזכר בילדותי שלי, אבל אין לי בארסנל הזכרונות תמונה שבה אמי או אבי מקריאים  לי סיפור לפני השינה, אני חושבת שאת רוב הספרות שצרכתי, צרכתי לבדי בעצמי, מגילצעיר והרבה. אבל גם כשאת קוראת בעצמך לעצמך, לבד, הדימויים נחקקים לך בד.נ.א, בעוצמה רבה, ושיריה של קדיה מולודובסקי והאיורים הנפלאים של צילה בינדר, הם, כך נדמה, הבסיס שעליו כל השאר צמח.
הסדרה בת 5 פרקים תשודר ביס-דוקו, והיא כאמור עשויה טוב, מחממת את הלב, פונה למכנה הבסיסי הכי נמוך (סתם כי לדים הם נמוכים מטבעם), חם ונוח של כל מי שגדל בישראל. כל איש ואישה יתחברו אליה, יגיבו לה בסיפור האישי שלהם, ויזכרו בתפקיד שהם למדו בעל פה, במסגרת הצגת סיפור לחנוכה.

מתוך זה היה בחנוכה, כתב: נתן אלתרמן, אייר: דני קרמן


אבל לי באופן הכי ילדותי היה חסר דבר אחד, שכמו ילד שמספרים לו את אותו הסיפור שוב ושוב והוא מחכה לתפקיד הקבוע, אני יודעת שבצמד המילים ענת זלצר ומודי בראון טמונה הבטחה להגשה האישית של מודי בראון, שהיא בעיני החלק שמחבר אותי הכי הרבה לכל סיפור שהוא ירצה לספר לי, אבל כאן הוא לא נמצא, וכמו ילדה קטנה חיכיתי למודי, אבל הוא לא בא.

"חיכיתי חיכיתי/ בכיתי בכיתי/ ומי לא בא"

מיכאל. כתה: מרים ילן שטקליס, אייר:דודפולונסקי








אין תגובות: