nili maman photography

יום שישי, 11 במאי 2018

מושב עולש

בשלוש השנים האחרונות הפכתי לסוג של נוודית. פתאום אחרי שנים רבות של לגור לבד נאלצתי לצמצם לעצמי את המרחב הפרטי ולחלוק מטבח, סלון ושירותים עם שותפה, ואז שותף, ואז שוב שותפה. המעבר הזה היה לי כל כך קשה. 
ואז גיליתי שיש דבר כזה שנקרא האוסיטינג, אפשר לשמור לאנשים על הבית/העציצים/החתול/הכלב, לפעמים ארבעה כלבים. בהתחלה זה קצת זיעזע אותי, אבל אני בת אדם וככזאת אני יצור סתגלן. זה הפך לסוג של הרפתקה, עיר חדשה, שכונה חדשה, מכולת לא מוכרת בדרום העיר, מול סופר יוקרתי בצפון העיר. זה היה סוג של תיירות למי שלא ממש יכול להרשות לעצמו לנסוע לחו"ל, תיירות מהסוג שלא יופיע בנשיונל ג'יאוגרפיק ובכל זאת.
אני כבר כמה חודשים גרה שוב לבד, וענין המגורים/התארחות במקום זר נכנס לרובריקת הרפתקנות. במסגרת סדנת צילום שאני משתתפת בה בצילום בעם, שנקראת CAMERA WORK קבלנו תרגיל, במסגרתו היה עלינו לנסוע ליומיים לישוב שמעולם לא בקרנו בו, קצת ללכת לאיבוד, קצת לגלות מקומות נסתרים וקצת לצלם. 

לכן כשכתבתי בקבוצה בפייסבוק שאני מחפשת כלב/חתול לשמור עליו בישוב אני לא מכירה, ההצעה להגיע למושב עולש היתה אטרקטיבית למדי.
המארחים אפילו סיפרו שהם גרים בכיפה גיאודזית.


כיפה גאודזית
איוורור על חלל
כיפה גאודזית- פנים במה
הגעתי לשם כדי לגלות כמה דברים, ראשית, עם כל הכבוד לכיפה גאודזית, ערימות של זבובים הופכים כל צימר יוקרתי לפח נוראי, ודבר שני שכל המושבים נראים אותו דבר, הרחובות, הבתים, הבתים של הותיקים, הבתים של המתעשרים החדשים, גן הזכרון לזכר הנופלים והמרכולית.

גן הזכרון המושבי


בית

מבנה לא ברור

שדות

גיפסנית

מפריעה לנוף 

בסיבוב המוקדם בבוקר שלי בישוב, הופתעתי לגלות שזה ממש מושב שעוסק בחקלאות, מגדלים שם פרחים, במקרה ציפורנים, פרח שאהוב עלי מאוד, גם העובדים היו תאילנדים אותנטיים למהדרין. 




בבוקר אפשר היה למצוא שם את אלו שלא נותנים להם לישון, בין אם בגלל שהם עובדים בחממה ובין אם בגלל שיש להם ילדים קטנים שצריך להעסיק.
פועל תאילנדי גנרי

טיול של שבת בבוקר

כשיוצאים ממושב עולש, אפשר לנסוע ישר, ישר, עד שמגיעים לחוף הים בנתניה.




אין תגובות: