כמה משונה זה לקחת החלטות לשנה החדשה ב-3/2, נקרא לזה לצורך העניין השנה החתולית-התחלית.
על הפרק, כרגיל, שלל גמילות קשות מדברים אהובים, חביבים, אבל לרוב מזיקים, או חסרי תועלת, או קצת יותר מדי מהם.
הראשון, קניית בגדים, מעבר למה שצריך, אם יש בכלל דבר כזה שנקרא צריך.
השני אכילה של חומרים מזיקים לגוף, לכל גוף, לכזה שחולה בסוכרת מזיקים יותר, "סמים" לבנים, קמח, סוכר (הם גרועים גם במתכונתם החומה/מלאה, אבל האשליה חביבה).
השלישי לפרוץ את מחסום הגבולות, הפיזיים, אלו שאפשר לחצות באמצעות מטוסים, או אפילו אוניות, זה יכול להיות נחמד.
זה בכלל לא מקורי, וזה בכלל קורה כי קראתי (הייתי בשוק), בכל מיני מקומות שאנשים עושים כאלו דברים.
ואולי המבוכה מפני האותיות שרצות ברשת תחייב אותי, כי כל דרך אחרת, שביני לבין עצמי, נתקלת בכשלון.
אולי הדרך הזאת יכולה להביא לי קצת שמחה ולפזר ולו במעט את עננת העצב והדכאון ששרויים מעל ראשי, כמעט כל הזמן.
1. להפסיק לקבל מיילים מאסוס.
2. לוותר על סיבובים בחנויות, גם אם עכשיו *סופעונה*.
3. חריגה יחידה: לקנות תחתונים, אם המצב נעשה ממש חמור (אין סכנה כזאת באופק).
4. לא לקנות כלום, גם לא בשוק בצלאל.
5. נעליים- צריכה עוד להחליט ביני לביני מה המינימום ההכרחי (אני לא מאלו שקונות המון נעליים, כל הזמן, ושחושבות שאין דבר כזה יותר מדי נעליים).
6. בחו"ל מותר, ולא, ירושלים זה לא חו"ל.
- לא בטוחה שיש לי עשרה תנאים. אפשר לעבור לענייני הסוכר? זה ממש יותר חמור וסבוך.
7. סוכר, קמח, תפוחי אדמה, אורז לבן? אז אסור.
8. גם לא בסופישבוע. (זו רק טיוטא)
9. גם לא גלידה, נניח שלפחות חודש, גם לא גלידת פיסטוק של בוזה.
10. ירקות, טחינה, עדשים, שעועית, בשר, תמרים, שקדים. זה טעים וטעים.
באה על החתום. נילי
על הפרק, כרגיל, שלל גמילות קשות מדברים אהובים, חביבים, אבל לרוב מזיקים, או חסרי תועלת, או קצת יותר מדי מהם.
הראשון, קניית בגדים, מעבר למה שצריך, אם יש בכלל דבר כזה שנקרא צריך.
השני אכילה של חומרים מזיקים לגוף, לכל גוף, לכזה שחולה בסוכרת מזיקים יותר, "סמים" לבנים, קמח, סוכר (הם גרועים גם במתכונתם החומה/מלאה, אבל האשליה חביבה).
השלישי לפרוץ את מחסום הגבולות, הפיזיים, אלו שאפשר לחצות באמצעות מטוסים, או אפילו אוניות, זה יכול להיות נחמד.
זה בכלל לא מקורי, וזה בכלל קורה כי קראתי (הייתי בשוק), בכל מיני מקומות שאנשים עושים כאלו דברים.
ואולי המבוכה מפני האותיות שרצות ברשת תחייב אותי, כי כל דרך אחרת, שביני לבין עצמי, נתקלת בכשלון.
אולי הדרך הזאת יכולה להביא לי קצת שמחה ולפזר ולו במעט את עננת העצב והדכאון ששרויים מעל ראשי, כמעט כל הזמן.
1. להפסיק לקבל מיילים מאסוס.
2. לוותר על סיבובים בחנויות, גם אם עכשיו *סופעונה*.
3. חריגה יחידה: לקנות תחתונים, אם המצב נעשה ממש חמור (אין סכנה כזאת באופק).
4. לא לקנות כלום, גם לא בשוק בצלאל.
5. נעליים- צריכה עוד להחליט ביני לביני מה המינימום ההכרחי (אני לא מאלו שקונות המון נעליים, כל הזמן, ושחושבות שאין דבר כזה יותר מדי נעליים).
6. בחו"ל מותר, ולא, ירושלים זה לא חו"ל.
- לא בטוחה שיש לי עשרה תנאים. אפשר לעבור לענייני הסוכר? זה ממש יותר חמור וסבוך.
7. סוכר, קמח, תפוחי אדמה, אורז לבן? אז אסור.
8. גם לא בסופישבוע. (זו רק טיוטא)
9. גם לא גלידה, נניח שלפחות חודש, גם לא גלידת פיסטוק של בוזה.
10. ירקות, טחינה, עדשים, שעועית, בשר, תמרים, שקדים. זה טעים וטעים.
באה על החתום. נילי
2 תגובות:
אתמול היתי עדה לאיפוק הקניות-נראה לי שתצליחי:-)
את מצחיקה
הוסף רשומת תגובה