ארוחת שישי בערב במסעדת לה ביסטרו במרכז עזריאלי בחולון. מכיוון שזה הביקור השני במסעדה, הנחתי שגם הפעם נהיה שם די לבד, אבל טעיתי. בימי שישי בערב
המסעדות בישראל מלאות, ומכיוון שזו מסעדה שמחיריה זולים באופן יחסי, והיא נוטה
לכיוון העממי באוכל שהיא מגישה, המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום. ממש כמו פעם, בחדר
האוכל של הקיבוץ. משפחות צובאות על השולחנות. עובדי המסעדה, מצידם, לא ממש הצליחו להתמודד עם
הלחץ הזה, לכן השולחנות שזה עתה סיימו לאכולל בהם, היו עמוסים בכלים מלוכלכים שטרם
פונו.
מאידך בעולם המסעדנות הכל כך אכזרי בארץ, זה טוב לראות שיש עסקים
שמצליחים לשרוד את גבול חצי השנה האיום (או פחות אפילו), ולשרוד בהצלחה, לא סתם.
כאמור בקרנו שם כמעט לפני שנה, והאוכל לא היה לטעמנו, הלכנו שוב כי
הבטיחו שיש מנות חדשות ושהתפריט עובר רענון. אז הבטיחו. עדיין כשבקשתי המלצה על המנה הכי
טובה, המליצו על אותה מנה של אז. אני התעקשתי לבחור משהו מהתפריט החדש, שווארמה עם
"אורז-השף", שזו מילת קוד ללא לאכול את זה ככל הנראה, המנה, של אורז השף עם השווארמה, היתה מנה עמוסה בתבלינים צעקניים, אורז שומני ושווארמה מעט יבשושית.
הייתי צריכה לבחור באנטריקוט.
ההוא שאיתי לא אוכל בשר בערב, לכן הלך על פסטה, אליו אוליו, המנה הכי
משעממת בכל תפריט, לדעתי, אבל מסתבר שדווקא כאן היא היתה עשויה בסדר גמור.
למנות הראשונות בחרנו לחם הבית ומטבלים, וסלט עגבניות שרי עם גבינה
בולגרית. שתי המנות היו סבירות. הלחם היה פריך וחביב, המטבלים היו משעממים וחשודים כקנויים ולא עשויים במקום, השף לא מאוהב בכלל לכן לא
זכינו ולו לטיפת מלח בסלט העגבניות.
הפלגנו לקינוח, שכמו לא מעט פריטים במסעדה הזאת, נרכש מאיזה מקור
חיצוני, אבל הפעם למדנו לקח והלכנו על וופל בלגי, אותו אני מקווה שמכינים במקום,
וופל פריך ושמנמן עם גלידה גנרית וקצפת, וגם ערימת פירות קטנה ליד. אני סאקרית של
מתוק, לצערי, לכן המנה חוסלה עד תום.
די ברור שהאוכל שם לא לטעמי, אבל ברור עוד יותר שהמסעדה הזאת מאוד
פופולרית בקרב משפחות חולון והסביבה, חגגו שם יום הולדת, אכלו ארוחת ערב שישי ועשו
מפגש חברים בלי ילדים ונכדים, לכן אני ממצבת את עצמי בשוליים, שרוצים לאכול אוכל
שמישהו טרח להכין ולא רק לקנות בפיילות.
לה ביסטרו בר, חולון, רחוב הרוקמים 26, חולון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה