נוסעים לחיפה

אני חובבת שוקי פשפשים גדולה, אני גרה ליד שוק הפשפשים ביפו, ומשתדלת לפקוד אותו אחת לשבוע. לבי יוצא לשוקי הפשפשים האינסופים באנגליה, זה מקור לאוצרות נפלאים. בארץ קיימים רק שניים, ככל שידוע לי, ביפו ובחיפה. השוק שבחיפה מחזיק מעצמו, וככזה הוא פועל בימי שבת וראשון בבוקר, עד השעה 16:00 וזהו. בשבת האחרונה הצלחתי לשים ידי על רכב ועל בת לוויה, שמנו שעון, קמנו מוקדם ויצאנו לדרך בשמונה וחצי בבוקר למסע אחר האוצר.

חיפה עברה שינויים מפליגים ב-20 השנים האחרונות, גם בהדר שנמצאת בין הכרמל לעיר התחתית וגם בעיר התחתית עצמה, שקמו בה עשרות בנייני ממשלה ומשרדים, היא הפכה מעיר פועלים אפורה לעיר פועלים משויישת. קווי האוטובוס שחצו אותה מהקריות עד לשכונות במעלה ההר, שינו את מסלולם וכעת הם נוסעים במנהרה שבהר, או שעוקפים את העיר משני צדדיה, מרכז העיר שהיה שוקק עד תחילת האלף הנוכחי, גווע ונינטש לטובת תחבורה משוכללת יותר.

עם כל השינויים הרבים, מצאנו את השוק בקלות רבה. הוא מורכב משני חלקים, החלק הוותיק יותר, מתקיים ברחוב קיבוץ גלויות והחלק החדש יותר ברחוב אלקלעי, שנמצא באזור מקסים בחלק הנטוש של ואדי סאליב, שם נמצא רחוב דוד בן הרוש, על שם אחד ממנהיגי הפנתרים השחורים. מי שהנהיג את המרד והמחאה של עולי מרוקו, שהקימו קול זעקה על הקיפוח והאפליה, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. אני מניחה שרוב הסוחרים בכלל לא יודעים מה קרה שם מעל ראשם, ברחוב הפסטורלי שמשקיף לנוף המקסים של נמל חיפה, במרד ההוא. אבל אני זוכרת אותו, הוא גר בשכונה שבה אני התגוררת בילדותי, בקרית-ים, הוא נהג להסתובב בשכונה כשהוא לבוש בגדים לבנים ונעליים לבנות, אלגנטי ולגמרי חריג בנוף המקומי.

השוק, כמו כל שוק פשפשים, מציע מיגוון עצום של ריהוט, מנורות, פיצ'פקס, תכשיטים, בגדים, שטיחים. החפצים נעים בין דברים מקסימים לדברים שהמרחק בינם לבין פח הזבל קטן מאוד. גם סוחרי חיפה שונים באופיים מהסוחרים ביפו, משום מה הם עצבניים, לא נחמדים וחסרי סבלנות, לעומתם סוחרי השוק ביפו נדמים כאילו הם חיים באיזו מדינה אירופאית רבת חן, וזאת למרות כישורי המכירה האגרסיביים שלהם.
אני רכשתי סיכה ב-15 ש"ח, שרשרת אדמדמה ב-10 ש"ח, שטיחון חמוד ב-10 ש"ח, 3 כוסות זכוכית סגלגלות ב-4 ש"ח (!), ארבע צלחות רטרו ב-40 ש"ח (שוד לאור היום) וזהו.

שמלת כלה שמחירה ירד מ-200 ש"ח ל-150 ש"ח, לפני המקח הגדול

סיכת פפיון 15 ש"ח

שרשרת 10 ש"ח

במהלך היום הארוך סעדנו את ליבנו במוסדות חיפאיים ותיקים, יותר או פחות, שהתגלו כסבירים מינוס.

בורקס העגלה, היה פושר ולא ממש טרי, היה עדיף שלא לגעת בזכרון הזה.

נילי מדגימה: בורקס עגלה

מסעדת פטוש במושבה הגרמנית, אחד הרחובות היפים בישראל, הציעה אווירה נהדרת עם מיקום יפה, מזרח תיכון חדש עם ישראלים כל הדתות, ואוכל ערבי שמותאם יותר מדי לחיך היהודי.

קפה שתינו בלחם ארז בכרמל, חבל לבזבז על זה מילים. 

*את התמונות צילמה מאיה רון