אחרי שלושה שבועות של שקט יחסי, שלושה שבועות בלי רשתות חברתיות, נכון שריפרשתי את הג'ימייל שלי עד מוות, וכתבתי המוני הודעות בפורום, אבל הבלוג נותר מעט שקט, כי בלי הקוראים שמגיעים מ"שם", למי אכתוב? שירים למגירה? זו לא אני.
חלפו שלושה שבועות בלי הפייסבוק, ושבועיים ללא חוכמות הטוויטר, ראיתי שהשד בכלל לא נורא, ושלהיפך זה דווקא קל, ושלא תבינו לא נכון, אני מחובבות ההמצאה הזאת, פייסבוק, אני רואה בזה מעלות רבות, בטח יותר מחסרונות, שבוודאי קיימים בו, שהרי כלום אינו מושלם, אבל בכל זאת ההתנתקות הזאת התגלתה כטובה, אפילו לא ברור לי למה. פתאום חשבתי לעצמי, וואו, זה דווקא נעים לא להיות שם, לא לראות תיוגים, תמונות, הודעות והכפשות.
אבל הנה חזרתי וכבר שלחתי ידי אל העידכונים ותרמתי מייד את שקלי המעטים על הנושא הזה (מסתבר שסרטן השד נגרם מסקס, או משימוש בתיק, לא ברור), וגם בנושא ההוא, העלתי שיר ואישרתי חברים שחיכו בצנרת, גיליתי לפתע פרצופים שלא ראיתי מעל עשרים שנה, וטוב שכך, בכלל שעתיים שלגמרי הניבו המון פירות.
מה עכשיו? נראה. מקווה לשמור על ריפרוש שפוי, על עין בוחנת ולב אוהב.
חלפו שלושה שבועות בלי הפייסבוק, ושבועיים ללא חוכמות הטוויטר, ראיתי שהשד בכלל לא נורא, ושלהיפך זה דווקא קל, ושלא תבינו לא נכון, אני מחובבות ההמצאה הזאת, פייסבוק, אני רואה בזה מעלות רבות, בטח יותר מחסרונות, שבוודאי קיימים בו, שהרי כלום אינו מושלם, אבל בכל זאת ההתנתקות הזאת התגלתה כטובה, אפילו לא ברור לי למה. פתאום חשבתי לעצמי, וואו, זה דווקא נעים לא להיות שם, לא לראות תיוגים, תמונות, הודעות והכפשות.
אבל הנה חזרתי וכבר שלחתי ידי אל העידכונים ותרמתי מייד את שקלי המעטים על הנושא הזה (מסתבר שסרטן השד נגרם מסקס, או משימוש בתיק, לא ברור), וגם בנושא ההוא, העלתי שיר ואישרתי חברים שחיכו בצנרת, גיליתי לפתע פרצופים שלא ראיתי מעל עשרים שנה, וטוב שכך, בכלל שעתיים שלגמרי הניבו המון פירות.
מה עכשיו? נראה. מקווה לשמור על ריפרוש שפוי, על עין בוחנת ולב אוהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה