nili maman photography

יום רביעי, 12 בפברואר 2014

מצלמת

החלטתי שאני רוצה סתם לכתוב, לא בשביל מישהו ולא בשביל משהו, אלא בשבילי, כמו שעשיתי פעם בבלוג הראשון שפתחתי, בלילה נטול שינה. לדמיין מחדש קורא אחר מול עיני, או שאולי אני פשוט צריכה לדמיין אותי בתור הקוראת, מה שדבורה עומר קראה לו אל עצמי.
כשהשתחררתי מהצבא והתלבטתי מה ללמוד, בין השאר רציתי מאוד ללמוד צילום. בעמל רב רכשתי לי את המצלמה הראשונה שלי, אולימפוס, והתחלתי לגשש, לצלם וקצת ללמוד. המחסום היחיד שעמד בפני היה אני עצמי, החששות שלי, חוסר הבטחון במי שאני ובמה שיש לי להגיד. זהו, המצלמה הלכה לאיבוד, ליטרלי. ואני לא עשיתי את זה יותר, אבל חשבתי שאם היתה לי מצלמה הייתי מצלמת תמונות נהדרות.
ואז פיטרו אותי מאיזו עבודה, ובלב חשבתי לעצמי, שהנה היא הגיעה ההזדמנות לקנות לי מצלמה. ונגשתי ללמוד קצת צילום באיחור קל של עשרים ומשהו שנים. רק כדי לגלות שאותו חסם קיים, ושהעולם כל כך השתנה והתפתח, ושאני כל כך שונה ובעצם כמעט אותו דבר, כלומר עדיין חוששת, אבל בכל זאת יש לי איזה קול פנימי, שיש לו מקום בעולם.
אני באמצע הקורס הרביעי שלי בבית הספר צילום בעם, שמנהלים אותו שני אנשים שאני מאוד מאוד אוהבת, גם אם לפעמים אנחנו מצליחים לריב (אצלי זה כמעט מזוהה עם קשר טוב וקרוב בין אנשים), אנשים שמלמדים אותי המון ונותנים לי הזדמנויות וגם אמון וחיבה על הדרך.
אז היה לי צילום מתחילים, והיתה לי השפה הצילומית והיה קורס פורטרטים ועכשיו מתיעודי למבויים. כל אחד מהקורסים האלו עימת אותי עם עצמי, עם הסתירה בין הסקרנות והרצון ללמוד ובין החשש המנדנד הזה מכישלון, שלפעמים משתק אותי.
העיסוק הזה בצילום תיעודי, גרם לי לדלות מהזכרון ומארון הרגשות המוחבאים שלי ערימה של רגעים מהעבר, ובעיקר לגלות שלפעמים הזכרונות שלנו הם בעצם ערימה של תמונות שראינו הרבה פעמים, ולא באמת הדבר עצמו. הצילום המבוים נותן לי במה לעשות מה-שבא-לי, וגם זה קצת מפחיד, כי אני מרגישה שאני כלואה בתוך קונבנציות, בתוך שבלונה של "דמיון-מודרך", כלומר דמיון שנע בתוך גבולות מאוד מצומצמים בעצם, ולא מנצל עד הסוף את ההזדמנות החד-פעמית להתפרע, להעז, לספר סיפור מופרך בלי התחלה, אמצע או סוף, שכל מי שיצפה בתמונה יגלה משהו, ושגם אני אצליח לספר באמצעות המדיום הזה סיפור, את הסיפור שלי.





מתוך צילומי פורטרטים במסגרת סדנה בהנחיית יונתן בלום

5 תגובות:

רויטל טבע אמר/ה...

צילומים נפלאים! רוצה עוד!

WiKi אמר/ה...

צילומים מקסימים! יש עוד?

נילי אמר/ה...

יאיי, תודה רבה לכן :) מפתיע ומשמח. אעלה תמונות אחרות בקרוב, אני ביקורתית מוות אל מול מה שאני מצלמת.

galit 1967 אמר/ה...

כפרה -יש לך את זה את צריכה רק להאמין בעצמך יותר
מחכה לבוק שלי:-)

אנונימי אמר/ה...

את כותבת מקסים :)