nili maman photography

יום חמישי, 3 במרץ 2011

עיצוב ישראלי- לימור רפאלי; מעצבת-צורפת-משבצת

את לימור אני מכירה הרבה שנים, נפגשנו לראשונה בגיל 17, במסגרת המיועדת לגרעין נח"ל, מסלול שכבר שנים רבות לא קיים בצה"ל. נערה יפה, חתיכה, עם קוביות בבטן(כן, קוביות), היה בה משהו בוגר יודע, ומכיר את דרכי העולם, כבר אז. אמנם שתינו בנות אותו גיל אבל היא "היתה מסביב", אני הייתי תמימה וגם למה לכחד, קצת חננה.
אני זוכרת שנהגתי להסתכל עליה מרחוק, קצת מתפעלת וקצת פוחדת. הצפיפות של השירות הצבאי כפתה עלינו קירבה, ובעקבותיה הכרות וחברות, שנותקה לאורך השנים, ועם בואו של גיל 40, הצטלבו דרכינו שוב.

טבעת לגבר

לימור בחרה לה דרך כבר בימי התיכון, היא למדה צורפות בויצ"ו חיפה, ועל זה אפשר להעריך אותה ולו רק בשל הענין הטכני של לנסוע כל יום מקרית-חיים להדר הכרמל בשני אוטובוסים (!), אני להבדיל נהגתי לגרור את עצמי בעצלתיים לתיכון המקומי, למדתי קצת תנ"ך, ספרות והיסטוריה ויאללה הביתה.
אחרי הצבא עבדה לימור מספר שנים בעבודה האהובה על חיילות משוחררות, ניקיון בתים, את הכסף שהרוויחה השקיעה בחומרים, שקנתה כדי לעצב תכשיטים.


טבעת לגברת

אני זוכרת כמה טבעות שיצרה אז, אפילו קבלתי ממנה אחת במתנה, לצערי היא נעלמה לי עם השנים, מה שאיפיין את הטבעת היתה סימטריה, אחד מעקרונות העיצוב שמאוד מאפיינים את עבודתה של לימור: "אני מחברת את מה שנראה לי הכי נכון, יש סדר".
אחד הדברים בהם מתמחה לימור הוא שימור אבן יקרה. אם קיבלתם בירושה אבן, ואתם רוצים לשמר אותה בתכשיט מודרני, לימור תשב איתכם ותעצב אותו על פי משאלות ליבכם.
לימור בעצם לומדת את האדם שעבורו היא מעצבת את התכשיט. זה "מודל לא כלכלי" כהגדרתה, כי תהליך הקליטה, ההפנמה של האדם, מעבר לטעם האישי שלו, מורכב ואורך כמה פגישות, מעבר לזה קיימת גם התרשמותה האישית ממנו, האופן שבו היא חווה אותו.


לימור תיארה בפני את תהליך העבודה:
"כשאני יוצרת את התכשיט אני מכניסה את עצמי לסוג של מדיטציה, עם מחשבות חיובית על האדם. תהליך היצירה- הצריפה מלווה בזרם של תודעה חיובית, יצור טבעות נישואים מלווה במחשבות על ברכות, פיריון". 




אני מודה שכשלימור סיפרה לי את כל זה, היתה לי תחושה משונה, של אי נוחות, עם גוון קל של פיקפוק וציניות, אבל כשראיתי את העבודות שלה, אפשר היה לזהות את עומק המחשבה, את תשומת הלב לפרטים, ואת הביטוי האישי. לימור חשפה בפני כמה סיפורים מסמרי שיער על טבועת מכושפות, וטבעות קסומות, שמפאת פרטיותם של אותם אנשים אני נאלצת לשמור איתי. היא עובדת עם כסף, זהב, ואבנים יקרות, ומנהלת דיאלוג חם עם החומרים. "לזהב יש מוליכות אנרגטית, גבוהה, אני יוצרת מצבור אנרגטי, אני מגיבה לצורות של האבנים"




במהלך השיחה שלנו עלתה השאלה האם זה נכון ליצור תכשיטים, האם זה נכון להיכנע לשקר היופי להבל החן, האם אנחנו זוכרים, או יודעים איזו דרך ארוכה וקשה עובר כל יהלום עד שהוא מעטר את אצבעה של האישה או את אצבעו של הגבר, לכן לימור מצידה נזהרת בתהליך היצירה, ההכרה בכוחן של האבנים, ההכרה בדם וביזע שמושקעים בכל אבן, גורמים לה ליצור בזהירות מתוך מחשבה טובה, וגם לדעת להימנע מעבודה בימים קשים, מתוך הכרה שהכוח הרע יכול לתת את אותותיו בתהליך העבודה.
מתוך כל הטבעות שלימור הראתה לי שבתה את לבי טבעת כסף בצורת לב, החלטתי לבחור בה בתור קמע, גם אדם חילוני, שחוטא בבילוי בבית הכנסת הרפורמי ביום כיפור, צריך משהו להיאחז בו. אני בוחרת לקחת חלק מהכוח של לימור, שיצקה בטבעת הזו.

אין תגובות: