המלון מאופיין בעיצוב נקי ומינימליסטי, בצסעי שחור-לבן, שמציע ניתוק מהרעש שבחוץ, עם נוף לים, חדרים זעירים שמצליחים לדחוס בתוכם, ביעילות רבה, את כל מה שאדם צריך בחופשה בת כמה ימים בעיר הגדולה.
הבעלים חזר וסיפר על הקשיים הרבים בתהליך קבלת רישיון העסק, קשיים שהפכו אותו למומחה גדול בתחום, אל מול טענת העיריה שחסרים בעיר עשרות חדרי מלון, קשה להבין את התעקשותה להעירם קשיים, עלתים כמעט בלתי אפשריים, על בעלי עסקים שיוזמים ומסכנים את הונם האישי.
המסעדה לעומת זאת מעוצבת בקו שמכונה ים-תיכוני, צבעוניות ושילוב של אביזרים וריהוט חדשים וישנים.
ההבדל בעיצוב נועד להציע הפרדה גמורה בין המסעדה למלון, כדי לעזור לאורחים הישראליים להתגבר על סוג של מחסום שקיים אצלנו, לאכול במסעדה של בית מלון.
המטבח ים-תיכוני גם באוכל המוגש, וככזה הוא כולל הרבה דגים, פירות-ים, ירקות סחורה מקומית (וגם קצת מיובאת, כי העולם הוא גם כפר קטן, גלובלי), בהנהלת השף צדוק לביא.
אנחנו טעמנו מבחר מנות פתיחה ביניהם בלטו סלט אבטיח- סוף כל סוף לקחו את האבטיח והבולגרית וחיברו אותם סופית בסלט אחד מרענין ומשמח.
בויאקוס עם יוגורט שהיו נהדרים, רכים, פריכים, פשוט טעימים. בצד נח גם סלט פירות ים עם ברוסקטה שהיה חביב. ברבורניות מטוגנות שהיו כייפים לפיצוח.
המנות הראשונות, שהן שונות מהטאפאס, אל תתבלבלו, כללו סלט עגבניות וגבינת סנט מור, שהיה חביב, קרפצ'יו סלק שקצת איכזב אותי ואני חובבת סלק מושבעת. סביצ'ה של קייץ, מנה קצת אנמית.
במנות העיקריות בלטו במיוחד הפיש אנד צ'יפס, בזכות הטריות של הדגים.
הקינוחים לא מוכנים במסעדה עצמה, אבל הם חביבים למדי.
ימתיכון נראה נהדר מהמרפסת של המסעדה והארוחה מציעה עונג נעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה